פסק-דין בתיק עח"ק 50781-02-13

למעשה, אין בפנינו ערר, אלא תביעה הנושאת כותרת " תביעה הצהרתית וכספית על סכום של 250,000 ש"ח". בלב התביעה סכסוך בין העורר והמשיבה 1, שעניינה בטענותיו כי המשיבה 1 אינה מספקת לו מים. עניין זה כבר התברר בבית משפט השלום בטבריה, שם נמחק ההליך והוגש ההליך שבפנינו.

רשות המים צורפה כצד להליך, זאת מאחר וביום 3.3.11 פנתה ב"כ העורר לרשות המים, במכתב בו טענה כי האגודה השיתופית מגדל אינה מספקת לו מים, וביקשה את רשות המים להתערב בסכסוך ולחייב את האגודה השיתופית לספק מים. ביום 21.8.11 השיב הממונה על פניות הציבור ברשות המים, כי לכאורה, העורר אינו חבר באגודה ואינו מעבד את אדמותיו, ומסיבה זו הופסקה אספקת המים. עוד צוין, כי מדובר במחלוקת פנימית בין גורמים שונים באגודה השיתופית, ולכן המקום לפתור את המחלוקת אינו ברשות המים אלא ברשם האגודות.

העורר רואה בפנייה זו לרשות המים כפנייה בהתאם להוראות סעיף 34(א) לחוק המים. מכוח זה גם טענה בפנינו ב"כ העורר, כי קמה סמכות לבית הדין לדון בעניין, מאחר והעורר " רואה עצמו נפגע על ידי צו או הוראה שניתנו לפי סעיף קטן זה" [סעיף 34(א) לחוק המים] ולכן רשאי לערור בפני בית הדין.

במהלך הדיון העיר בית הדין, כי למעשה, פנייתו של העורר לרשות המים לא הייתה פנייה בהתאם להוראות סעיף 34(א). עוד עלה במהלך הדיון, כי חלף המועד לערער על החלטה לפי סעיף 34(א), הגם שלא ניתנה החלטה, בהעדר בקשה כנדרש.

לאחר שבית הדין הבהיר כי על פניו, אין מדובר בהליך הנכון, הודיעה ב"כ העורר, כי העורר חוזר בו מהערר ומבקש למחוק אותו, תוך שמירה על זכותו לפנות בהליכים שונים, בין אם לרשם האגודות השיתופיות ובין אם בפנייה אחרת לרשות המים.

נבהיר כי איננו מביעים כל עמדה בכל הנוגע למחלוקת העתידה להתברר בפני רשם האגודות, בכל הנוגע למעמדו של העורר באגודה, בין אם חבר הוא ובין אם לאו. עוד נבהיר, כי העורר היה רשאי לפנות בפנייה מסודרת, בהתאם להוראות סעיף 34 לחוק המים, והוא אינו נדרש לאישור בית הדין לעניין זה, ואין קשר לפנייה לפי סעיף 34, לא לתוצאות ההליך שבפנינו ולא לכל הליך אחר שינקוט. מובן כי אם יפנה בבקשה מתאימה לרשות המים, ויציג נתונים כפי שנדרש, ממילא תישקל בקשתו על ידי הגורם המוסמך ברשות המים ותינתן החלטה. גם לעניין זה איננו מביעים עמדה.

המחלוקת שנותרה להכרעה בפנינו היא השאלה של חיוב העורר בהוצאות משפט. הן ב"כ המשיבה 1 והן ב"כ המשיבים 2-3 טענו כי הוטרחו לדיון בבית הדין שלא לצורך, ומטעם זה יש לחייב את העורר בהוצאות. העורר טען כי למעשה, הגיע לבית הדין על בסיס אמירות שנאמרו על ידי ב"כ המשיבה 1 בהליך משפטי אחר, ובכל מקרה מבקש כי בנסיבות העניין לא יחויב בהוצאות.

לאחר ששקלנו את מכלול הנתונים והשתשלשות הדיונים בעניין זה, לרבות הדיון אשר היה בבית משפט השלום בטבריה, החלטנו כי בנסיבות העניין לא נחייב את העורר בהוצאות, וזאת לפנים משורת הדין. יתכן, ואיננו מביעים עמדה, שנוסח החלטה שהתקבלה בבית משפט אחר, גרמה לעורר ולבאי כוחו לבחור במסלולה הדיוני המוטעה. יש להצר על כך, שגם לאחר שהוגשו כתבי הטענות, ובמיוחד כתב הטענות מטעם המשיבים 2-3, לא נשקל נושא הדיון בפנינו שוב. בכל מקרה, על רקע הסכסוך המתמשך שבין העורר לבין המשיבה 1, ומתוך תקווה שימצאו דרך לבירור הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט, החלטנו, לפנים משורת הדין, שלא לחייב את העורר בהוצאות.

עם זאת נעיר, כי ככל שיוגש הליך משפטי נוסף, כי אז ניתן יהיה להביא בחשבון, בשקלול מכלול ההוצאות במסגרת אותו הליך - יהיו תוצאותיו אשר יהיו - גם את העובדה שהעורר גרר את המשיבות להליך הנוכחי בפני בית הדין, הליך שלא היה בו כל צורך ותכלית.

יש לשלוח עותק פסק הדין לצדדים .

ניתן היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים.